1. בתאונה, נשוא תיק זה, היו מעורב רכב, שהיה נהוג בידי מר גיל שמביקו (להלן:"גיל") ורכב, שהיה נהוג בידי מר איציק אשכנזי (להלן:"איציק") ומאחר וכל אחד מהמעורבים סבור, שהאחריות רובצת על זולתו - הולידה תאונה זו שתי תביעות: תביעה אשר הוגשה על ידי התובעים: גב' אהובה שמביקו (להלן:"אהובה") וגיל נגד הנתבעים: איציק ו-ש.שלמה רכב בע"מ (להלן:"ש. שלמה"). בתביעה זו (שתיקרא להלן:"התביעה הראשונה") מבקשים התובעים הנ"ל לחייב הנתבעים הנ"ל לשלם את נזקיהם בסך של 22,807 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 20,799 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 1,508 ש"ח, טרחה ועגמת נפש בסך
500 ש"ח.
התביעה שכנגד הוגשה על ידי ש. שלמה נגד אהובה, נגד גיל ונגד איי.די.איי. חב' לביטוח בע"מ (להלן:"איי.די.איי") ובתביעה זו (שתיקרא להלן:"התביעה שכנגד") תובע התובע הנ"ל לחייב הנתבעים הנ"ל לשלם לה נזקים בסך של 24,899 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי בסך 21,436 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך 800 ש"ח, ירידת ערך בסך של 2,163 ש"ח, טרחה ועגמת נפש בסך 500 ש"ח.
2. א. העובדות המועלות על ידי התובעים בתביעה הראשונה ואשר יש בהן - לדעת התובעים- כדי להצביע על אחריותו של איציק לגרם התאונה הן, שבעת שגיל נסע ברכבו ברח' צבי פרנק בראשון לציון ובעת שעמד לסיים את הפנייה ימינה, הגיח לפתע רכב, שהיה נהוג בידי איציק ופגע בעוצמה בחלק האחורי ימני של הרכב בו נהג גיל ומעוצמת המכה, הסתובב רכבו של גיל 90 מעלות ואילו רכבו של איציק המשיך בנסיעה ישר והצליח לעצור רק לאחר עשרות מטרים.
ב. העובדות המועלות על ידי התובעים שכנגד ואשר יש בהן כדי להצביע על אחריותו של גיל לגרם התאונה הן, שבעת שאיציק נסע בנתיב הימני, סטה גיל לתוך נתיב נסיעתו, ביצע עקיפה שלא כדין, קיצר את מרווח הבלימה ובכך הביא לפגיעת הרכבים זה בזה.
3. לאחר שבחנתי היטב את עדויות המעורבים בתאונה ואת כל חומר הראיות שצורף לכתבי הטענות ואשר הוגש במהלך הדיון בבית המשפט, אני קובע, שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, ששני המעורבים בתאונה אחראים וכ"א מהם תרם אותה תרומה לגרם התאונה ובשל כך, יש לייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50% - זאת מהנימוקים הבאים:
א. אין חולק בין הצדדים, שהתאונה אירעה בעת שגיל פנה ימינה ותוך כדי פנייה זו, פגע איציק בחלקו האחורי של רכב התובעים בתביעה הראשונה.
אין גם חולק בין הצדדים, שכתוצאה מהפגיעה החזקה מרכבו של איציק, הסתובב רכבו של גיל ואילו איציק המשיך לנסוע, למרות שלטענתו הוא ניסה לבלום ולמנוע התאונה, אך בפועל לא הצליח למנוע התאונה.
ב. א) אחריותו של גיל באה לידי ביטוי בכך, שהוא ביצע הפניה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת ולא בדק אם הפניה אפשרית מבלי להפריע למשתמשים האחרים בדרך ובמקרה זה, לא הבחין מבעוד מועד ברכבו של איציק.
אחריותו של גיל עולה מהעובדות, שהוא עצמו הביא בפני בית המשפט. לטענתו, הוא ביצע פניה וכאשר היה לקראת סיום הפניה, הרגיש מכה חזקה מאחור, שסובבה את הרכב שלו 90 מעלות.
עדות זו מצביע על כך, שרכבו של איציק כבר היה קרוב אליו בעת הפניה ומחובתו של גיל הייתה להבחין ברכבו ולהימנע מלבצע את הפניה.
גיל מעיד, שהוא פשוט לא ראה את רכבו של איציק מגיע לפני שפנה - דבר המצביע על כך, שגיל לא בדק היטב אם נמצא רכב מאחוריו. (עמ' 3 לפ',
ש' 19- 20).
ב) זאת ועוד, גיל טוען, שהוא אותת לפני הפנייה ימינה
ובמהלך הפניה קרתה התאונה. (עמ' 3 לפ',ש' 17- 19, ההדגשה שלי- ג.ב.).
אמירה זו, רק מוסיפה לחוסר זהירותו של גיל, שכן עולה מדבריו, שכבר במהלך הפניה כבר קרתה התאונה ומכאן, שאין ספק, שבעת שגיל החל בפנייה ועוד במהלכה, כבר היה רכבו של איציק קרוב אליו.
ג) גם אם אקבל טענתו של גיל, שהוא אותת, אזי גם על כך יש להשיב לו, שנהג זהיר לא יכול להסתפק באיתות בלבד ולבצע הפנייה, אלא שנוהג זהיר חייב עדיין לבדוק - לאחר האיתות- האם הפניה אפשרית מבלי לחסום את דרכם של המשתמשים האחרים בדרך.
ד) מהאמור לעיל עולה, ללא ספק, תרומת רשלנותו של גיל לקרות התאונה עד כדי שיעור של 50%.
ג. א) נציג ש. שלמה מבקש לקבל גרסתו של איציק, שהם יצאו יחד מהרמזור, כאשר איציק נוסע בנתיב הימני ואילו גיל נוסע בנתיב השמאלי ולכן, מבקש נציגה של ש. שלמה לקבוע את אחריותו של גיל.
גם אם אקבל את טענתו של איציק, שבטרם אירוע התואנה הוא נסע בנתיב הימני ואילו גיל נסע בנתיב השמאלי, גם אז אין מקום לשחרר את איציק מהאחריות, שכן איציק מעיד שגיל הקדים אותו בנסיעה ובעת שגיל פנה ימינה, לא שם לבו איציק לאותה פנייה ותוך נסיעה במהירות שלא התאימה לתנאי הדרך, הוא ניסה לבלום ולמנוע התאונה, אך עוצמת המכה, הסתובבות רכבו של גיל והמשך נסיעתו של איציק, מצביע על כך, שמהירות נסיעתו של איציק הייתה בלתי מתקבלת על הדעת באותן נסיבות של קרות התאונה.